יציבות רגשית בזמן אכילה רגשית

מתי בעצם אכילה רגשית יוצאת משליטה ולמה?

האם אנחנו באמת צריכות "להתאפס" ולהחליט שממחר? (רמז.. לא:)

פרק בגובה העיניים, קצת כמו שיחה עם חברה שנותנת כלים ומראה לכן זווית קצת אחרת לדברים.

מקווה שהפרק הזה ייתן לכן הקלה ואוויר לנשימה ובעיקר יכוון אתכן איך מתנהלים בתקופות של אכילה רגשית הרבה יותר בטוב וביציבות.

אשמח שתשתפו אותי מה הרגשתן, מה חשבתן ובאיזה עוד נקודות תרצו שאגע בנושא- כי יש עוד המון אני יודעת.

אוהבת אתכן מלא!