בכורות יב - י"ט בתשרי, 30 בספטמבר

המשנה מונה בהמות שאין פודין בהן, ובכללן עגל, חיה, שחוטה, טריפה, כלאים, או כוי. רבי אליעזר מתיר לפדות בכלאים מפני שהוא מכל מקום שה, אבל אוסר בכוי. הגמרא מסבירה שהמשנה הולכת כבן בג בג, הלומד מגזרה שוה של המילה שה מקורבן פסח, שרק טלה או גדי רגיל וכשר מקיים את המצוה .

ארבע שאלות נשאלו לגבי בהמות שמותר או אסור לפדות בהן פטר חמור. השאלה הראשונה: האם מותר לפדות בבן פקועה? בתחילה, הגמרא מעריכה שהשאלה היא כשטת חכמים לגבי בן פקועה, ולא כרבי מאיר. מר זוטרא סובר שהוא פסול מפני שאינו טעון שחיטה, ועל כן הוא נחשב כמנוח בסל כשחוט. רב אשי מתיר מפני שהתורה כפלה את המילה תפדה לרבות את כל הכבשים הכשרים .

השאלה השנייה: האם מותר לפדות בנדמה? בתחילה הגמרא מעריכה שהשאלה היא כשטת חכמים ולא כרבי אליעזר, שהרי ברור שהוא יתיר, שכן אפילו כלאים מותר אצלו. שני מקורות מובאים כדי לענות על השאלה, אך בסוף כל מקור אינו מכריע .

השאלה השלישית: האם מותר לפדות פטר חמור בפסולי המוקדשין? רב מרי בריה דרב כהנא מוכיח מהפסוק המקיש אותם לצבי ואיל, שכמו שאין פודין בצבי ואיל, כך אין פודין בפסולי המוקדשין .

השאלה האחרונה: האם מותר לפדות בבהמה שנקנתה בדמי פירות שביעית? בודאי אין פודין בה ודאי פטר חמור, שהרי קבעה תורה שפירות שביעית ניתנו לאכלה ולא לסחורה. אבל בספק פטר חמור, רב חסדא פוסק שמותר לפדות בבהמת שביעית ספק פטר חמור, כשטת רבי יהודה .

רב חסדא פסק בעניינים נוספים לגבי בהמה שיש בה קדושת שביעית – שהיא פטורה מן הבכורה וחייבת במתנות. קושיא הורמתה מברייתא לגבי חלה, אך היא מתורצת .

ישראל שנתן פטר חמור שאינו פדוי לכהן, אין הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו מיד, מפני שנחשדו הכהנים ליטול פטרי חמורים בלי לפדותם כדין .

המפריש טלה לפדיון ומת הטלה, רבי אליעזר וחכמים נחלקים מי חייב באחריותו. רבי אליעזר סובר שהבעלים חייבין באחריותו להעמיד טלה אחר (כפדיון הבן), וחכמים סוברים שאין חייבין באחריותו (כפדיון מעשר שני). עדות מרבי יהושע ורבי צדוק מאשרת את דעת חכמים שאין לכהן כלום אם מת הטלה המופרש טרם הגיע אליו .

רב יוסף, ואחר כך רבא, מסבירים את המקור לשטת רבי אליעזר .