בכורות יא - י"ח בתשרי, 29 בספטמבר

כמה חייב אדם ליתן כדי לפדות פטר חמור? רבי יוסי בר יהודה דורש שקל לכל הפחות ואילו חכמים סוברים שכל שהוא פודה. רב יוסף הסביר שהשווי של כל שהוא יכול להיות שה ששווה שישית הזוז. אבל בסיפור עם ר' יהודה נשיאה, ר' טרפון נותן שלוש אופציות – עין יפה, רעה ובינונית שנעים בין שני זוזים לארבעה. כדי לפתור את הסתירה, מסיבירים שדברי ר' טרפון אמורים בבא לימלך, אבל בעושה מעצמו סגי בשישית הזוז.

ריש לקיש פוסק שאם אין לבעלים שה לפדות בו, הוא פודהו בשוויו, שכן לא אמרה תורה "בשה" להחמיר עליו אלא להקל עליו . בהתחלה חשבו שהוא פוסק כר' שמעון אבל בגלל שלא הגיוני להגיד שפסק כמותו (משום שתי סיבות), מסבירים את פסיקתו לפי שיטת ר' יהודה.

הפודה פטר חמור של חברו – פדיונו פדוי. אך שואלים: למי שייך החמור לאחר הפדיון – האם דומה להקדש וברשות הפודה, או לא. עונים על השאלה מתוך ה הלכה שהגונב פטר חמור של חברו משלם תשלומי כפל לבעלים, שלא רואים אותו כהקדש .

ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בתוך ביתו, מפריש עליהן עשרה שה, מעשרן במעשר בהמה, והן שלו, שהרי מספק אינו חייב ליתנם לכהן. הוא הדין בישראל שנפלו לו מבית אבי אמו כהן עשרה פטרי חמורים ודאין (ושנפלו לאבי אמו כהן מבית אבי אמו ישראל), או טבלים ממורחין כיוצא בהם, מפריש עליהן מעשרות והן שלו .

הלוקח טבלים ממורחין מן הנכרי בארץ ישראל חייב לעשרם, לפי שאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר. מכל מקום המעשרות שלו ואינו נותנם לכהן, לפי שאומר לכהן: אנא מכוח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה.

בהסבר דברי המשנה, הגמרא מסבירה שמשעה שהפריש הבעלים את המתנה, קנויה היא לכהן וברשותו היא עומדת, שאפילו מתה בבית הבעלים – כהן יכול להנות מהשה.