ניצוצות פרק 5: עם הרבה מירה רגב | איך ממשיכים לחיות אחרי שמשהו נשבר?

מה עושים עם שבר שלא נעלם, גם כשהחיים כבר חזרו לרוץ?

שלוש שנים אחרי השבעה באוקטובר, אחרי תקופה ארוכה של הישרדות, משהו מהכאב מתחיל לבקש מקום. אנחנו מדברים הרבה על חוסן, על היכולת לקום ולהמשיך. בפרק הזה אני שואלת אם למסורת היהודית יש שפה אחרת לחוסן: שפה שמכירה בשבר ולא ממהרת לסגור אותו.

אני מארחת את הרבה מירה רגב, רבה רפורמית, מורה לזוהר ולקבלה ופסיכותרפיסטית מבוססת מיינדפולנס. מירה מספרת איך בשמיני באוקטובר הורידה מהמדף ספרים עתיקים שיחזיקו אותה, ואיך שנתיים של הובלת מניין בכיכר החטופים לימדו אותה לזהות אור גם בעיניים של אנשים בשיא השבר.

יחד אנחנו לומדות את תורת שבירת הכלים של האר"י: החלל הפנוי שבו נדמה שאין אלוהות ואין אדם, הרשימו, אותו רושם דק שנשאר גם בתוך הריק, ולמה כלים נשברים: כשיש יותר מדי אור, כשהכלי נוקשה מדי, או כשזהות אחת לא מסוגלת להכיל את האחר. ואז העבודה שאחרי: לאסוף את הניצוצות, לברר מה באמת יקר לנו, ולהמתיק את הכאב.

פרק על חוסן שלא מבקש להתגבר מהר, על געגוע כסימן לאהבה, ועל האומץ להסכים לחיות ולאהוב שוב, יחד.

ואם משהו בפרק נגע בכם, שתפו אותו עם מישהו או מישהי שאתם לא רוצים שיהיו לבד בימים האלה.

אורחת:

הרבה מירה רגב- רבה רפורמית, מורה לספרות הזוהר והקבלה, פסיכותרפיסטית מבוססת מיינדפולנס ומלווה רגשית־רוחנית.

ליצירת קשר: [https://www.facebook.com/mira.regev/]

מנחה:

ליפז אלה שמל - יזמת רוחנית, אשת תוכן, מנחה ואשת קהילה. מייסדת ומנכ״לית מניין, בית לתרבות ויצירה יהודית בועטת בתל אביב–יפו, ויוצרת ״ניצוצות״. בעלת תואר שני בחינוך יהודי פלורליסטי מהאוניברסיטה העברית ומהיברו יוניון קולג׳. כבר יותר מעשור היא יוצרת דרכים עכשוויות לפגוש חוכמה יהודית בתוך החיים עצמם: דרך לימוד, שיחה, קהילה, טקסים ותוכן.

אינסטגרם: instagram.com/lipazela · instagram.com/nitzotzotbylipaz