תבטיחי לי שאני קמה מזה: על משברים, חוסן והבחירה לחיות

הפעם מורן הגיעה לטל בעקבות יום השנה לשבעה באוקטובר, עם מחשבות על משברים ועל ההחלטה שקיבלה דווקא בימים הראשונים של המלחמה: לא לתת לעוד משבר לרסק אותה, אלא להשתמש בכל מה שלמדה בחיים כדי להמשיך לצמוח.

משם חזרנו למשברים הגדולים שעיצבו את חייה של מורן. למאסרים של אביה, להתפרקות המשפחה, לקריסת העמותה שהקימה ולרגע שבו, בעיצומה של אחת התקופות הקשות בחייה, ביקשה מטל בקשה אחת: ״תבטיחי לי שאני קמה מזה״.

דיברנו על מה שקורה לנו כשהחיים שבנינו מתרסקים, על ההבדל בין להיות קורבן של נסיבות החיים לבין לקחת אחריות על מה שנעשה מכאן והלאה, ועל האפשרות להפוך משבר לנקודת מפנה.

וגם על הבחירות הקטנות שבונות חיים חדשים, על הדרך שבה מורן הפכה מאישה שסירבה לעשות ספורט לאישה שרצה עשרה קילומטרים, ועל ההבנה שלא תמיד אפשר לבחור מה יקרה לנו, אבל לפעמים אפשר לבחור מה נעשה עם מה שקרה.

פרק אישי וחשוף על התרסקויות, על חוסן שנבנה לאורך שנים, על הכוח של שינוי ועל ההחלטה להפסיק רק לשרוד — ולהתחיל לחיות באמת.