מה שמפציע פרק 12 I "זכיתי לאהוב פעמיים", עם מלכי גינסברג

שני אהוביה של מלכי נפלו.

לוחם השייטת ארז אשכנזי נפל בעזה בשנת 2003.

מלכי התאהבה וקשרה ברית של ייעוד משותף עם חברו הטוב אלי גינסברג. הם נישאו והקימו משפחה ובית, והביאו לעולם ארבעה ילדים מקסימים.

סא"ל אלי גינסברג השתחרר חודש לפני תחילת המלחמה אחרי שנים של פיקוד ביחידות המובחרות של צה"ל.

ב7.10 כשהוא משוחרר טרי , הוא יורד לעוטף ונופל בקרב גבורה על אדמת בארי.

שלוש שנים אחרי שאלי נפל מלכי משלימה את החלום ומשפצת את הבית.

לפעמים היא מעידה על עצמה שהיא חזקה מהרוח, ולפעמים היא מרגישה כמו "אשה חרסינה".

איך אפשר לנוע על סף, ועל אף השבר הארור?

שיחה על הכח המרפא של תנועה וספורט, ביחד, כל יום. מחדש.

כי אנרגיה זה מדבק.

ולתת הכל זה לא קלישאה זו תפיסת עולם.

איך השירים עוזרים למצוא שוב את המילים?

איך זה מרגיש בחברה כמו שלנו לעבור מסטטוס של חברה שכולה לאלמנה?

ועליך המחירים של מישהי שלא בחרה להיות "סלב של השכול" וצריכה להתמודד עם המבטים והציפיות של החברה, גם כשהיא כבר רוקדת ברגע של שחרור באמצע מסיבה.

יש למלכי את כל הסיבות לעצור ולהתבוסס באובדן על האהבות שנגדעו בשיאם.

אבל מלכי "בוכה ומסתערת" כדבריה.

היא משתמשת תוך כדי תנועה באהבה שהייתה,שיש לה ותהיה לה כמצע לצמיחה.

לצד הכאבים היא נאחזת בה:

"זכיתי לאהוב פעמיים".

שיחה מגובה הלב עם "הרבנית של השבורים והשבורות" מלכי גינסברג.

זה הסיפור שלה אבל בעומק זה הסיפור של כולנו.

איך ממשיכים?