פרק 159 - המערב למד להפסיק לממן את אויביו, חוץ מאחד

במשך שנים המערב האמין שכסף קונה יציבות. שדמוקרטיה וקפיטליזם הם בלתי מנוצחים.
אם רק נעשה יותר מסחר, יותר הסכמים, יותר שיתופי פעולה – הצד השני יהיה רציונלי יותר, מתון יותר, מחובר יותר לעולם.

אבל בשנים האחרונות המציאות לימדה אותנו שיעור לא נעים:
לא כל שחקן בעולם מונע מרווח כלכלי.
יש אידיאולוגיות, יש אינטרסים עמוקים יותר, ויש מצבים שבהם כסף לא קונה שקט – הוא פשוט מממן את הבעיה.

אז במקומות מסוימים המערב התחיל להבין:
יש גבול. יש גורמים שאי אפשר להמשיך לממן.

ובכל זאת… יש תחום אחד שבו אנחנו ממשיכים לעשות בדיוק את אותו הדבר.

בפרק הזה אני יוצא לרגע מהביוכימיה ומהצלחת, ומדבר על רעיון רחב יותר:
על קפיטליזם, על תמריצים, על הנחת הרציונליות של השוק – ועל מה קורה כשההנחה הזו מתנגשת עם המציאות.

ולבסוף נגיע גם לבריאות.

כי בזמן שהמערב למד לשאול עם מי הוא עושה עסקים בעולם הביטחוני, נדמה שבתחום אחד אנחנו עדיין ממשיכים להזרים כסף בלי לשאול יותר מדי שאלות.

זה לא באמת פרק על פוליטיקה.
על כסף, כוח, והרגע שבו אולי צריך לשאול:
מתי מפסיקים לממן את מה שפוגע בנו?

כן, אני מדבר על תעשיית המזון