Riches of Embarrassment

בפרק 5 של טד-טוק אני מדבר על הגבול בין קואצ׳ינג לניהול, על הרגע שבו שיחה כבר לא מספיקה וצריך להציב גבול, ועל הדרך שבה טד מנסה לייצר מומנטום דרך ניצחונות קטנים במקום לפתור את כל הבעיה בבת אחת.

וגם: למה שם הפרק Riches of Embarrassment מחבר כמעט את כל העלילות, מה הקשר ל-Radical Candor, מהו The Progress Principle, ואיך אד מנסה למנוע מאליס להיות נייט 2.0.