למה אנחנו תמיד מפחדות שמשהו רע יקרה?

למה אנחנו כל כך טובות בלפחד מדברים שעוד לא קרו?
בפרק הזה אני מגיעה לטל באמצע הצפה רגשית, ומתחילה לפרק איתה את כל התסריטים שהמוח שלי כבר הספיק לכתוב על העתיד.

אנחנו מדברות על חרדה, על הצורך בשליטה, על הפחד שמשהו רע עומד לקרות גם כשהכול בסדר, ועל הסיפורים שאנחנו מספרות לעצמנו והופכים מהר מאוד למציאות שאנחנו מרגישות בגוף.

וגם על השאלה מה מגיע קודם: האם אנחנו צריכות לחכות שהפחד יירגע כדי לחשוב אחרת, או שאולי דווקא שינוי המחשבה הוא זה שיכול לשנות את ההרגשה?

פרק על פחד, חוסר ודאות והיכולת לשנות את הסיפור שאנחנו מספרות לעצמנו.