עקבו אחרי הפודקאסטים האהובים עליכם, האזינו לא מקוון וברכב עם CarPlay ו-Android Auto, ותמיד המשיכו מאיפה שהפסקתם. אפשר לנסות בחינם.
ג' חשוון, אנחנו מסיימים את אגרת כ"ה, עמוד 281.
דיברנו אתמול על "צְוָואַת הָרִיבַ"שׁ" ועל התרגום "שָׁרְתָה" לעומת "נִתְלַבְּשָׁה." אדמו"ר הזקן אומר: "דּוֹמֶה לִי שֶׁתְּפִיסָתָם בִּכְלָל" אינו מצד דקדוק הלשון, אלא בכלל יש להם בעיה עם עיקר עניין ההתלבשות של השכינה בקליפות. "אֵין לְךָ גַּשְׁמִי כְּעָפָר הָאָרֶץ" ואף על פי כן מתלבשת בו "מַלְכוּת דְּמַלְכוּת דַּעֲשִׂיָּה."
"אִם קָשֶׁה לָהֶם" משום טומאת נפשות הנוכרים, הרי "נַפְשׁוֹתֵיהֶם מִזִּיוּוּג זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָא" של "מַלְכוּת דְּקְלִיפּוֹת" הרוחניים, כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל. הם מקור טומאתם. "לֹא עָלֵינוּ" — על מגלי החסידות — תלונותם, כי זה כבר כתוב בכתבי האר"י.
"רַק אִם תִּרְצוּ שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וּמְיֻחָד שֶׁבָּעֵדָה" "וּפֶה אֶל פֶּה אֲדַבֵּר בּוֹ." "אֲשֶׁר הַשֵּׁם קֹרֵא" — שלא דורשים את השם לא יכולים להבין.
כמה שנלמד חסידות יותר, ככה נחיה את האלוקות ונבין שהכל זה אלוקות.
