עקבו אחרי הפודקאסטים האהובים עליכם, האזינו לא מקוון וברכב עם CarPlay ו-Android Auto, ותמיד המשיכו מאיפה שהפסקתם. אפשר לנסות בחינם.
ו' חשוון, עמוד 286, ממשיכים באגרת ח"ו.
"אַךְ בֶּאֱמֶת" אדמו"ר הזקן מדקדק בלשון "רַעְיָא מְהֵימְנָא" — לא הדינים ולימוד התורה של איסור והיתר הם חלילה "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע." אלא הכוונה לעצם הדבר האסור ועצם הדבר המותר, שמקבלים חיות מ"קְלִיפַּת נֹגַהּ." "וְאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע דְּהַיְינוּ אִיסּוּר וְהֶיתֵּר — וְלֹא אָמַר תּוֹרַת אִיסּוּר וְהֶיתֵּר."
"וְזֶהוּ לְשׁוֹן אָסוּר" — קשור לדבר הלא טוב, שהקליפה שורה עליו, "לֹא תִּצְּחַק מִמֶּנּוּ", "כִּדְבַר הַמֻּתָּר." "שְׁבִירָתָם זוֹהִי תִּקּוּנָתָם — בִּטּוּלָם." "מֻתָּר" שאינו קשור בקליפה, יכול לעלות על ידי האדם האוכלו בכוונה לשם שמיים. קפה ועוגה שאכל, עולים לקדושה בכוח התפילה. בשבת האכילה עצמה עולה לקדושה. אבל אכל במסעדה לא כשרה — אפילו תפילה לא מעלה האוכל. כמו שמוסבר בפרק ז' בתניא.
הלכות תורה שבעל פה הן "סְפִירַת מַלְכוּת דְּאַצִּילוּת", כדאיתא בזוהר. "אוֹר אֵין סוֹף" וכליו "חַד הוּן." שמה לא שייך "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע." אבל כשמלכות דאצילות מתלבשת למטה ב"קְלִיפַּת נֹגַהּ", נקראת "עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע." והתפקיד שלנו לברר ולעלות.
