תורה של חירות - עונה 2 - ויגש

פרשת ויגש מביאה אותנו לשיא הדרמטי במעבר שבין משפחה לעם, וגם במעבר החריף שבין חירות לעבדות.

המפגש בין יהודה ליוסף הוא לא רק מאבק פוליטי, אלא התנגשות של עולמות רגשיים עמוקים. יהודה, באינסטינקט הישרדותי מבריק, מבין שההיגיון לא יעזור כאן. הוא זונח את הטיעונים המשפטיים ולוחץ על הכפתור הרגשי הכי רגיש של השליט – האהבה לאב הזקן והכאב על אובדן הבן. הנאום הזה מפרק את יוסף, שמסיר את המסיכה של מלך מצרים ומתגלה לאחיו בשאלה המטלטלת: “העוד אבי חי?”.

אבל דווקא ברגע הזה של הגילוי והפיוס, אנחנו נחשפים לאזורים ה״אפלים” של יוסף. למרות כל הדרך שעבר בפירמידת החירות, הילד שבו עדיין צועק. הוא חוזר להתפארות נרקיסיסטית מפתיעה: “שמני אלוהים לאדון לכל מצרים”, “אני אב לפרעה”. חשוב לו שאבא שלו יבוא ויראה את כל הכבוד הזה, שכולם ישתחוו לו סוף סוף.

בלי לשים לב, הדחף הילדותי הזה לתיקון ולכבוד הופך אותו לכלי שרת בידי הלא-מודע – הוא גורר את כל משפחתו למצרים וסולל במו ידיו את הדרך לגלות ולשעבוד הארוך של עם ישראל. זהו שיעור מאלף על איך גם המנהיגים הגדולים ביותר מונעים לפעמים מהפצעים הכי עמוקים והכי לא מודעים שלהם.