מה שמפציע פרק 4 | מישהו הולך תמיד איתי, עם שרית גומז

פרק 4 מה שמפציע Iמישהו הולך תמיד איתי,עם שרית גומזבעשור שחלף מאז שדני נפל בקרב בלבנון כמעט שלא דיברנו עם שרית, אלמנתו הצעירה.כלומר, דיברנו.כמובן.מעולם לא לא דיברנו.אבל הכל היה זהיר ומנומס.פחדנו לפגוע בה,להעמיס עליה.לא היו לנו מילים.איזה מילים יכולות להכיל אלמנה צעירה עם תינוק מתוק?נוכחותה הייתה עבורנו מבוכה כרונית ולא פתורה.היינו החברים הקרביים של דני.ידענו לדבר בסיסמאות על כמה חשובה חתירה למגע בשדה הקרב,אבל לא היטבנו לחתור למגע בקרב שאחרי הקרב.זה מגע אחר.ושונה.ואוהב ללא תנאי.מגע שמחייב שילוב של נחישות ועדינות.ואני?לא ידעתי איך לחזור לחייה של מי שאבדה את מי שהציל את חיי במעשה גבורה שבזכותו אני כאן. את דני.זה נשמע כבד,אבל יש לשרית גומז גישה לגבי המבוכה. היא למדה לחבק אותה,להנכיח אותה, למנף אותה ולהפוך אותה לכח העל שלה.מה שהוביל אותה להשתתף בתכנית ריאליטילקחת חלק במופע סטנד אפ,ולהיות שוב רעיה,ואמא.לא במקום אלא בנוסף.וכמה שזה נשמע כבד,זה פרק מצחיק ונוגע ללב.כמו ששרית."כמו שדני היה רוצה".מישהו הולך תמיד איתי.גם אחרי 20 שנה.לזכרו של רס"ן דניאל גומז ז"ל,ולכבודם של כל החברים שמתלבטים איך לגעת.#כשמשהו_אחד_נפצע_משהו_אחר_מפציע