מה שמפציע פרק 14 I הגוף, הרוח והאחר: איך לנצח בקרב שלעולם לא ייגמר? עם ישראל דנציגר

לפני כמה חודשים ניגשה אליי בסיום הרצאה מורה ממוסד חינוכי ירושלמי מפואר ושיתפה אותי שאובחנה עם אלצהיימר.

"איך אפשר להפציע", היא שאלה אותי, "כשכל יום הגוף לוקח עוד ביס מהחיים?"

השאלה שלה לא נתנה לי מנוח. אז התקשרתי לישראל דנציגר.

בגיל 26, כשהוא בשיא חייו, איש הייטק מצליח בארצות הברית, שטס פעמיים בשנה לישראל כדי לפקד על חייליו במילואים, ישראל מאובחן בטרשת נפוצה. ברגע אחד הוא מוצא את עצמו בקרב חדש. קרב שלא ייגמר לעולם. קרב שבו החיים לוקחים ממנו בכל יום עוד ביס.

אבל ישראל לא נתן למחלה להיות הסיפור היחיד של חייו.

מאז הוא הפך לאחד מבכירי ההייטק בישראל, כיהן כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, והקדיש חלק משמעותי מחייו ליזמות חברתית, לשירות הציבורי ולעשייה למען האחר. לצד כל אלה הוא נשוי לבת עמי ואב לארבע בנות.

דווקא מתוך ההתמודדות היומיומית עם גוף שהולך ומאבד מיכולותיו, ישראל בחר להרחיב את גבולות האחריות, הנתינה והמשמעות בחייו.

בפרק הזה של ״מה שמפציע״, ישראל פותח את הלב באופן שלא עשה מעולם, ומשתף בגילוי לב בדרך שבה בחר להתמודד עם מה שנפצע, ובעיקר במה שהצליח להפציע מתוכו.

שוחחנו על נתינה לאחר ועל שליחות ציבורית, על החיים בצל המוות שעלול לדפוק בדלת בכל יום, על תפקידו של המפקד בקרב ועל אחריותו ביום שאחרי הקרב. על זוגיות, משפחה ועל הבחירה להמשיך להיות משמעותי גם כשהחיים מציבים בפניך מגבלות חדשות.

ודיברנו גם על הסיפור הישראלי. על הצורך לעבור מהכוח המתפרץ של אומת הסטארט־אפ, שמקדשת יוזמה, תעוזה וחדשנות, אל הסיפור הבא שלנו: אומת ההתחדשות. אומה שיודעת להתחבר מחדש לעברה, למצוא משמעות בתוך השבר ולבנות מתוכו את החוסן הדרוש כדי לצלוח את אתגרי העתיד.

שיחה מגובה הלב

על השאלה שאיתה הכול התחיל:

איך מנצחים בקרב שלא ייגמר לעולם?