מצה זו שאנו אוכלים – אם היה ציווי לאכול מצה, למה אומרים שלא הספיק הבצק להחמיץ?

השיעור השבועי של הרב תמיר שיחי׳ קסטיאל, מבית חב״ד קטמון.

בליל הסדר אנו אומרים:

“מצה זו שאנו אוכלים – על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ.”

אך נשאלת שאלה פשוטה:

אם הסיבה שאכלו מצה היא מפני שלא הספיק הבצק להחמיץ –

משמע שבני ישראל בכלל התכוונו לאכול חמץ.

אך הרי בתורה כבר נאמר מראש:

“על מצות ומרורים יאכלוהו.”

אז מה באמת קרה ביציאת מצרים?

מדוע ההגדה מדגישה דווקא את העובדה שלא הספיק הבצק להחמיץ?

בשיעור זה, המבוסס על מאמר חסידות של אדמו״ר הזקן נעמיק במשמעות הפנימית של מצה וחמץ.

נלמד כיצד חמץ ומצה אינם רק סוגי לחם, אלא מבטאים שני מצבים רוחניים בנפש האדם:

החמץ מסמל התפשטות וישות, ואילו המצה מבטאת פשטות וביטול.

דרך הדברים נבין גם מדוע יציאת מצרים הייתה דווקא בחיפזון, ומה המשמעות של כך בעבודת האדם עד היום.