רמב"ם: שלושה פרקים-טומאת אוכלין - פרקים י"ג-ט"ו

רמב"ם: שלושה פרקים-טומאת אוכלין - פרקים י"ג-ט"ו

פרקים י"ג-ט"ו בהלכות טומאת אוכלין לרמב"ם עוסקים בהרחבה בדיני "הכשר לקבל טומאה", וקובעים ככלל יסוד שמים ומשקים מכשירים מזון לקבל טומאה אך ורק כאשר הם נתלשו ממקומם או באו במגע עם האוכל מתוך כוונה, רצון או שביעות רצון של האדם ("תלושים ברצון"). הרמב"ם מפרט מגוון רחב של תרחישים יומיומיים – כגון גשם או טל שירדו על תבואה, מים הניתזים משחייה, רחיצת בהמות או ניעור עצים – כדי להדגים באילו מקרים הפירות יוכשרו לטומאה ובאילו לא. בנוסף, מוסבר ההבדל המהותי בין מים השאובים בכלים, אשר נטמאים ומטמאים בכל מצב, לבין מים המחוברים לקרקע (כמו שלוליות, בורות ומי גבים), שאינם מקבלים טומאה כלל כל עוד לא השתמשו בהם או שאבו אותם במכוון, וכן נידון מעמדם של נוזלי גוף (כמו רוק בפה) לעניין טומאת המזון.