רמב"ם: שלושה פרקים- כלים - פרקים טו- יז

רמב"ם: שלושה פרקים- כלים - פרקים טו- יז

בפרקים אלו דן הרמב"ם בהרחבה בדיני כלי חרס ובפרט בתנורים (וכן כירה וקופח), וקובע מתי הם נחשבים לגמורים וראויים לקבל טומאה – רק לאחר צריפתם וחימומם באש (הסקה) למטרות שונות, כגון אפייה או צלייה, וכן מהו הגודל המינימלי שממנו תנור מורכב ומה דין תנור הבנוי מאבנים או ממתכת. בנוסף מוסבר מהם "שיריים" של תנור וכירה, דהיינו אילו חלקים או שברים נחשבים ככלי המקבל טומאה ואילו קטנים מדי וטהורים, תוך פירוט הדרכים בהן ניתן להיטהר מטומאת תנור, כגון על ידי חיתוך חלקיו והפרדת החומר שמחבר אותם, ומהו דינם של חלקים ותוספות מחוברים לכלים (כגון "ידות" הכלי או תוספות כמו מוסף תנור, עטרת כירה ו"פיטפוטים") - במקרים אלה, אם החלקים משמשים את הכלי הם מטמאים ביחד איתו, אך אם הם מיותרים או שאינם עומדים בשיעור המתאים – דינם כטהורים, לעיתים כדי להימנע משריפת קדשים על סמך גזירות חכמים בלבד.