רמב"ם: שלושה פרקים-כלים - פרקים ד-ה

רמב"ם: שלושה פרקים-כלים - פרקים ד-ה
פרקים אלו (ג'-ה') בהלכות כלים לרמב"ם מפרטים את התנאים והממדים שבהם כלי עץ מקבלים טומאה. פרק ג' קובע כלל יסודי: כלי עץ המיועד להישאר במקומו ללא טלטול ("עשוי לנחת") ובמיוחד אם הוא גדול ומכיל 40 סאה, אינו מקבל טומאה; לעומת זאת, כלי שנועד להיות מיטלטל בקביעות – מקבל טומאה כדין תורה, אלא אם מדובר בכלי זכוכית, שם הוחמרו הדינים. בפרק ד' מחלק הרמב"ם את כלי העץ שאינם כלי קיבול לשלוש קטגוריות: כלים המיועדים לשימוש האדם בלבד (כמו סולם) אינם מקבלים טומאה; אלו המיועדים לשמש גם כלים וגם אדם (כשולחן ומיטה) נטמאים; ואילו אלו שנועדו רק לשמש כלים אחרים דינם משתנה – הם טהורים אם משתמשים בהם רק בשעת מלאכה, וטמאים אם משתמשים בהם גם בשאר זמנים (כמו נרתיקים וכיסויים קבועים). פרק ה' מתמקד בשלב "גמר מלאכה" – הרגע שבו הכלי הושלם וקיבל "צורת כלי", החל ממנו הוא ראוי לקבל טומאה (למשל, שיוף, כריתת קצוות או חיבור סופי), תוך שהוא מבחין בין סוגי כלים והחומרים השונים.