רמב"ם: שלושה פרקים -טומאת צרעת - פרקים ה-ז

רמב"ם: שלושה פרקים -טומאת צרעת - פרקים ה-ז.

פרקים אלו בהלכות טומאת צרעת מסדירים את דיני הנגעים המופיעים על גבי שחין ומכווה (פצעים טבעיים וכוויות מאש) וכן בקרחת ובגבחת, אשר נידונים לפי כללים ספציפיים ואינם מצטרפים זה לזה להשלמת שיעור הנגע. בנוסף, מוגדרים אזורי גוף חבויים (כגון קמטים ופנים האיברים) שאינם מקבלים טומאה, ונקבע הכלל כי ספק נגעים לפני שהאדם נזקק לטומאה – טהור, אך מרגע שהוחזק כטמא, הספק טמא. לבסוף, מפורט הדין הייחודי של "פרחה צרעת בכולו": אדם שהוסגר או הוחלט כטמא ולאחר מכן הנגע פשט וכיסה לחלוטין את כל עור בשרו בלבן – נטהר, אך אם יתגלה בו מחדש "בשר חי" טבעי אפילו כגודל עדשה, הוא יחזור לטומאתו המוחלטת עד שיתכסה שוב לגמרי או לחלופין עד שהנגע יתרפא.