רמב"ם: שלושה פרקים-מטמאי משכב ומושב - פרקים ד-ו.

רמב"ם: שלושה פרקים-מטמאי משכב ומושב - פרקים ד-ו.

בפרקים אלו מפרט הרמב"ם את הלכות הטומאה והטהרה הקשורות למצבים גופניים (כמו נידה, זב, זבה ויולדת), ואת האופן שבו הטומאה עוברת לחפצים ולסביבה. תחילה, נידונים מצבים יוצאי דופן שבהם אישה (כמו מעוברת או מניקה) נטמאת רק מרגע שראתה דם ולא באופן רטרואקטיבי, וכן מפורטים הכללים לזיהוי ולבדיקת כתמי דם על בגדים. בהמשך, הרמב"ם מדגיש את החובה לטבול במקווה כדי להיטהר, ומתאר את מצבה ההלכתי הייחודי של יולדת בתקופת "ימי טהרתה". לבסוף, הפרקים עוסקים בדינים החמורים של "משכב, מושב ומרכב": רהיטים או חפצים המיועדים לישיבה, שכיבה או רכיבה, מקבלים טומאה חמורה (והופכים ל"אב הטומאה") ברגע שאדם טמא נשען עליהם – אפילו אם לא נגע בהם ישירות, והם בתורם מסוגלים לטמא אנשים וכלים אחרים שייגעו בהם.