תניא, ו' תשרי, שנה פשוטה

התניא היומי ליום חמישי, ו' בתשרי ה'תשפ"ז (17 בספטמבר 2026):
קטע זה מתוך אגרת הקודש (אגרת כ') בתניא עוסק בתהליך ההתהוות של המציאות הנבראת ("היש") מתוך מקורה האלוהי שבעולמות העליונים. רבנו הזקן מסביר כיצד בעולמות התחתונים (בריאה, יצירה ועשיה), הכלים ואורות ה"נפש-רוח" נחשבים למציאות של "יש" מוגבל, שנוצרה ומוחית מתוך "חיצוניות הכלים" של עולם האצילות האלוהי. עיקרון דומה מתקיים גם בעולם האצילות הגבוה עצמו: גופי המלאכים וה"היכלות" שבו נוצרים מחיצוניות הכלים של הספירות ומוארים על ידי אור "מקיף" (עיגולים) במקום באור פנימי. צורת הארה זו גורמת לכך שאפילו המלאכים העליונים ביותר חווים את עצמם כמעין מציאות קיימת ("יש מאין") ולא כביטול מוחלט, ולכן גם בהם ישנו מימד מסוים של חסרון או הגבלה ביחס לאינסוף ברוך הוא.