תניא, י"א תשרי, שנה פשוטה

התניא היומי ליום שלישי, י"א בתשרי ה׳תשפ״ז (22 בספטמבר 2026) –

בקטע זה, המשך לאגרת קודש כ', מוסבר כיצד יסוד העפר (האדמה הפיזית) מגלה את עוצמת אור האין-סוף בצורה גלויה יותר מכל היסודות העליונים ממנו. בעוד הנבראים העליונים נוצרו ב"יש מאין" באופן חד-פעמי (כמו חיות הים והיבשה שנבראו בששת ימי בראשית מכוח "ישרצו המים"), יסוד העפר פועל תמיד כ"אין-סוף" המצמיח "יש מאין" באופן מתמיד, שנה אחר שנה. כוח זה נובע מכך שבנקודה התחתונה ביותר של הבריאה (סיום רגלי "אדם קדמון" במלכות דעשיה) נפגשים האור הפנימי המשתלשל והאור ה"סובב כל עלמין", והאור חוזר ממטה למעלה בכוח רב. יתר על כן, אדמו"ר הזקן מראה כיצד הצמיחה (שאפילו זו שבאה מזריעה נחשבת כ"יש מאין") מלמדת אותנו סוד רוחני עצום: כשם שפירות שצמחו כתוצאה מ"העלאת מ"ן" (עבודת האדם בזריעה) משובחים וטובים יותר מאלו שצמחו מאליהם, כך עבודת האדם בעולם ממשיכה אורות אלוהיים עליונים ונשגבים יותר מאלו שנמשכים מאליהם ללא התעוררות מלמטה.