תניא, ח' תשרי, שנה פשוטה

התניא היומי למוצאי שבת, ח' בתשרי ה׳תשפ״ז (19 בספטמבר 2026).

קטע זה מאגרת הקודש (אגרת כ') בתניא ממשיך לעסוק בתהליך הבריאה והתהוות העולמות. רבנו הזקן מסביר כי עיקר תחושת ה"יש" והנפרדות של הנבראים (בעולם הבריאה ומה שמתחתיו) נובעת מספירת ה"מלכות" של עולם האצילות, שכן מלוכה מעצם טבעה דורשת "עם" – נתינים נפרדים המרוחקים ממעלת המלך. אף על פי שהנבראים נבראו בכוח האין-סוף (המתבטא בספירת הכתר ש"נעוצה" במלכות), הם מרגישים את עצמם כנפרדים מאלוקות. עם זאת, ספירת המלכות נקראת גם "עלמא דאתגליא" (עולם ההתגלות), מפני שדרכה מתגלה כוח ה"יש מאין", ולא רק בצורה נעלמת בנבראים גשמיים, אלא גם כגילוי ממשי של אור האין-סוף באמצעות לידת הנשמות. לידת הנשמות לעולם הבריאה (בדומה לקריעת ים סוף) וכל תהליך התעברותן וגידולן במלכות, דורשים וממשיכים אורות עליונים ביותר מעצמות האין-סוף.