פרק 31 - הר הזיכרון: אתגר הנצחת השואה והגבורה ביד ושם, 1942–1976, עם פרופ' דורון בר

כיצד הפך "יד ושם" לאתר ההנצחה המרכזי לשואה במדינת ישראל?מה הודגש ומה טושטש לאורך הדרך? ומדוע שמו של האיש שהגה את הרעיון – מרדכי שנהבי – כמעט ואינו מוכר בציבור הרחב?במשך כ־34 שנים, משנות ה־40 ועד אמצע שנות ה־70, התנהל מאבק אידיאולוגי עז על האופן שבו יעוצב זיכרון השואה בישראל. בספרו החדש, הר הזיכרון: אתגר הנצחת השואה והגבורה ביד ושם, 1942–1976, חושף פרופ' דורון בר פרקים סמויים למחצה במאבק הזה – החל מהרעיון שעלה כבר בשנת 1942, דרך המאבקים על אופיו של המוסד, ועד כינונו של אתר ההנצחה על הר הזיכרון בירושלים וביסוסו כמרכז עולמי להנצחת השואה.מרדכי שנהבי, מי שהעלה לראשונה את רעיון "יד ושם" וניהל מאבק נחוש להגשמתו, הודר בשלב מאוחר יותר מהנהגת המוסד – חרף תרומתו הבלתי ניתנת לערעור להקמתו.הספר מציג גם את היוזמה האלטרנטיבית "מרתף השואה" שהוקם בהר ציון. מי שעמד במרכז פעילות זו היה שמואל זנוויל כהנא, מנכ"ל משרד הדתות, שפעל בנחישות להבליט את הממד הדתי־יהודי של ההנצחה.קרדיט תמונה: Andrew Shiva / Wikipedia / CC BY-SA 4.0