תמר לזר (קולה די ואל ד׳אלזה)

האם עץ שנופל ביער שאין בו אף אחד משמיע קול? בשיחה עם תמר לזר אנחנו משוחחים על שאלת הקוראות והקוראים בהקשר של היצירה העברית העולמית, על מה ניתן עוד לכתוב בימי השמדה וחורבן או שמא צריך להניח לכתיבה בכלל, ולכתיבה בעברית בפרט.

במהלך הפרק מקריאה תמר את שני השירים הבאים מתוך ספרה ׳מהמעבורת׳ (קתרזיס, 2025):

מחר

הוּא מִתְגַּנֵּב אֶל מִתַּחַת לַשְּׂמִיכוֹת

כְּמִתְכַּחֵשׁ לְלַהַט חֶרֶב מִתְהַפֶּכֶת

בְּשַׁעֲרֵי רַחְמִי.

מָחָר אַקְלִיט אֶת

נְשִׁימוֹתָיו הַמִּתְאָרְכוֹת,

אֶת פְּעִימוֹת לִבּוֹ.

מָחָר אַשְׁמִיעָן לְכָל הַטַּיָּסִים.

אֲסַפֵּר לָהֶם דָּבָר שֶׁאוּלַי אֵינָם יוֹדְעִים:

שֶׁהַצְּלִיל הָרַךְ הַזֶּה,

הַחַד־פַּעֲמִי,

נִשְׁמָע מֵאֲחוֹרֵי כָּל הַחַלּוֹנוֹת

הַמְּנֻפָּצִים.

הוּא, וְלֹא מְטוֹסֵיהֶם הַמְּהִירִים,

פַּסְקוֹל הַמִּלְחָמָה.

ביער

כָּל הַיְּלָדִים אָבְדוּ בְּיַעַר הָאֵשׁ.

מֵאוֹת קִילּוֹמֶטְרִים מִשָּׁם

יָצָאנוּ לְחַפֵּשׂ.

קָרָאנוּ בִּשְׁמָם:

אַחְמַד.

לִין.

לַאֲנָא.

הֵם הָיוּ רְחוֹקִים מִכְּדֵי לִשְׁמֹעַ.

אֲבָל שָׁמַעְתִּי, וְיָדַעְתִּי

מִי הִבְעִיר אֶת הָאֵשׁ.

אֶת פֵּרוּרֵי הַלֶּחֶם שֶׁנִּזְּרוּ 

לְכַבּוֹתָהּ

נִקְּרוּ צִפּוֹרִים.

 ⁠דף הפייסבוק⁠

עמוד האינסטגרם

⁠ערוץ היוטיוב⁠

עורך, מפיק ומגיש: אופיר מינץ־מנור

קריין: אריה מרקו

מוזיקה: ⁠׳לך׳, להקת ״כּריכה רכּה״⁠