39. דיור, שלטון, אזרחות ומחאות חברתיות I דפני ליף

15 שנה עברו ממחאת הדיור ועד היום. אי שם ביולי 2011 היה איזה רגע שאפשר את פריצתה של מחאה אזרחית. היה רגע של אופטימיות ובעיקר אמון בממשלה ובמדינה, שאפשר לייצר שינוי משמעותי, במחירי הדיור, ביוקר המחיה ויותר מכך, בקריאה לצדק חברתי וחידוש האמנה החברתית בין השלטון לאזרחים. בשונה מהמחאה של השנים האחרונות, דווקא באותו רגע עבור רבים היתה תחושה של שותפות גורל ואחדות שאפשרו את אותו הסחף החברתי, האקטיביסטי והפוליטי, שקשה היום להסביר במילים.

כשחושבים על המחאה, קשה שלא לחשוב על דפני ליף, מבחינתי ומבחינת רבים הפנים של אותה מחאה. מי שאז בגיל 25, יחד עם שותפים נוספים, הבינה שלא תוכל למצוא דירה בתל אביב במחיר שתוכל להרשות לעצמה, הקימה אוהל ברוטשילד ויצאה לרחוב. המעשה הסמלי שהחל בפוסטבפייסבוק הגיע לעשרות יישובים ברחבי הארץ, להפגנת המליון ולהצתת מחאות נוספות.

הזמנתי את דפני כי ממש הסתקרנתי מה עבר עליה ב – 15 השנים האחרונות, ואיך היא רואה את המחאה ממרחק הזמן. אך בעיקר, לאור הקול הברור והייחודי שהציגה אז, הפרספקטיבה והניסיון שצברה בחלוף השנים, הסתקרני לשמוע ממנה איך היא רואה את המציאות הישראלית כיום, כשהיא מסתכלת על מצב הדיור אבל גם על החברה הישראלית.

ממליצה בחום גם לראות את סרטה הדקומונטרי של דפני לפני שהרגלים נוגעות בקרקע. https://www.youtube.com/watch?v=3zuQcJkqbok