בלעדייך! || אור לוי

בוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת.

עם שחר רחבת הריקודים של פסטיבל הנובה עדין מלאה מבלים, 

השעון מכה, 6:29 בבוקר,

תחילת מתקפת חמאס, פסטיבל נובה במהרה הפך לזירת טבח.

מאות מחבלים חדרו לאזור, 364 מבלים נרצחו, 44 נוספים נחטפו לעזה.

הטבח נמשך במשך שעות.

בין המבלים היו חמש נשים צעירות.

כל אחת מהן נשאה בתוכה עולם שלם, חלומות, אהבות, חברות, משפחה, צחוק ותשוקה לחיים.

כולן היו חלק מהסטודיו של לילך פרידמן לתנועה ומחול, 

שם, דרך המוזיקה והתנועה, הריקוד הפך לחלק מהן.

הן הגיעו לפסטיבל הנובה מתוך רצון לעשות את מה שאהבו כל כך לרקוד, לחגוג, להרגיש חופש.

אבל הבוקר הזה נגדע באימה, חמש הרקדניות לא חזרו ממנו.

״ריקוד אחרון״

הינו סיפורן של חמש נשים שנרצחו בזמן מתקפת הטרור בפסטיבל הנובה

זו לא סדרה על איך הסתיימו חייהן, אלא איך הם נראו לפני כן.

דרך הזיכרונות של מי שאהבו אותן, דרך המוזיקה, התמונות, הריקוד והסיפורים, אנחנו חוזרים אל הילדות שלהן, אל הנשים שהפכו להיות, ואל החלומות ושאיפות שנשארו מאחור.

הן לא היו רק חמש שמות ברשימת הנרצחים.

הן היו חמש נשמות שאהבו, שמחו וחבקו עולם

מאחוריהן חמש משפחות שממשיכות לשאת אותן איתם.

וסטודיו לריקוד אחד שרוקד למענן. 

זהו סיפור על זיכרון, על אהבה ועל ריקוד שלא באמת נגמר.

״ריקוד אחרון״. 

זיכרון אמת. 

נשמות שלא יישכחו.

הפרק הנוכחי אני מארחת את אור לוי,

עינב הייתה בת זוגו לחיים של אור ואמא לאלמוג.

אור לוקח אותנו אל המקום שאחרי האסון, אל הגעגוע, אל החלל שעינב הותירה, אל הזיכרונות שמחזיקים אותה בחיים, ואל הניסיון לגדל ילד כשהאמא אינה נוכחת. 

זו שיחה על אהבה שנותרה ונישאת בליבו של אור, על הורות שממשיכה גם כשהלב שבור, על אדם שמנסה למצוא דרך קדימה, מבלי להשאיר את מי שאיבד, מאחור.

זה אור לוי, של עינב.

האישה שאהב, האמא של ילדו, והגעגוע שאין לו סוף.

אור לוי, זהו המסע שלו

https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0