פרק 1441: לשם שמיים

"למה אנחנו נולדים עם רצון לדאוג רק לעצמנו, אם מטרת הבריאה היא דווקא לדאוג לזולת?

מה הקשר בין האגו שלנו לבין הייסורים שאנחנו חווים בחיים?

האם ייתכן שגם כשאנחנו לומדים קבלה, נותנים צדקה ועוזרים לאחרים, אנחנו דווקא מתרחקים מהבורא?

איך יכול להיות שההנאה שאנחנו מרגישים ממעשים טובים עלולה להפוך למכשול רוחני?

מדוע רבי עקיבא אמר ״חביבים ייסורים״, ואיזה תפקיד הם ממלאים בהתפתחות הרוחנית שלנו?

למה דווקא ככל שאדם מתקדם ברוחניות ומתמלא באור, הסכנה לנפילה רוחנית הולכת וגדלה?"