פרק 1: להיות כמוני ולא כמו כולם | עם עילי בוטנר

"לחברי מבית הילדים,

בתוכי צרבתי את הידיעה שלהיות אני, כמו שאני אוהבת ורוצה זה אסור

מקבלים על זה עונש"

בת קיבוץ כותבת את מה ששמרה בבטן עשרות שנים ובעקבותיה חזרנו אנחנו לילדות שלנו בקיבוץ. לבית הילדים, למקלחות המשותפות, למבטים בחדר-אוכל, לבגדים החדשים של פסח ולבמת העץ המתנדנדת על הדשא שהייתה פסגת השאיפות.

שוחחנו על מה קורה לקול אישי, לביטוי ייחודי, ולרצון פנימי כשאתה גדל בתוך חברה שמקדשת את הכלל ומחנכת את הפרט להיות אחד מתוך אחדים, שווה בין שווים וזהה לזהים.

וגם, איך כל אלו עיצבו את עילי בוטנר האמן, המוסיקאי, היוצר, שגדל להיות ולמה עדיין הופעה על הדשא מול חברי הקיבוץ מרעידה לו את הלב הרבה יותר מלמלא את קיסריה.

מוסיקה מקורית: דידי ארז