פרק זיכרון - איתי חן הגיבור | 7 באוקטובר

עוד שנה עברה והכאב עוד עמוק וטרי, לכבודו של הגיבור שלנו איתי חן לוחם השיריון האמיץ שנפל בקרב ה-7 באוקטובר, אני מעלה שוב את סיפורו האישי. מאחורי כל שם של חלל- עומד סיפור, עומד אדם, משפחה, חברים ואפילו כלב שנשארו מאחור.

הכאב עמוק והוא לא יעלם, עם החזרה שלי לארץ הדבר שהכי בולט לי הוא כל אותם הסטיקרים שמופיעים מכל פינה ברחוב. עם חיוכים גדולים, משפטים מחזקים אבל עם ילדים שלא יחזרו יותר בחיים.

היה לי על זה איזה ויכוח עם חבר, אני מבחינתי חושב שהסטיקרים האלה הם נוראים, לא עצם העשייה שלהם והזיכרון אלא עצם זה שכלכך הרבה צעירים כמוני וכמוכם היו צריכים לתת את עצמם, את נשמתם ואת חייכם בשביל להגן על הזכות הכי בסיסית של עם- עצמאות וביטחון. זה כואב לי, הופך לי את הבטן וצובט כל פינה.

אני מודה, אני מאז ה-7 לאוקטובר אדם אחר. יותר עצבני, יותר מתוח ובעיקר מתוסכל. מתוסכל מהמצב שלנו בארץ ובעולם, מהתהום העמוקה שנפערה לכל אחד מאיתנו בלב ובעיקר שבור שאין כרגע עתיד מזהיר לפנינו. הטיול שלי שהיה אמור להיות 4 חודשים התגלגל לשנתיים בגלל אותו תסכול, אותה תחושת כעס על המדינה והרצון להתנתק וללכת הכי רחוק שרק אפשר.

אבל עדין, חשבו לתת במה לזכור ולהיזכר במי שהקריבו את עצמם בשביל שנהיה פה היום. אוהב ומעריך כל אחד ואחת ממכם

יהי זכרם ברוך. ❤️