לנסוע נגד כיוון התנועה

סוף עולם לא קורה ברגע אחד. שינוי לוקח זמן, ואפשר לראות שמתוך ההריסות של העולם שמסתיים מתחילים להיבנות איים חדשים של שגשוג ואור ואהבה. מה שיכול לעכב אותנו במעבר ליבשת החדשה זו אשמה ובושה. אשמה על הבחירה לא לרצות את המקהלות שקוראות להוקיע או לחמול. על הבחירה לא לרצות את כל הקולות שאומרים לנו שאנחנו חייבים להשתתף בסבל ולהקטין את עצמנו ואת האור שלנו.

נסיעה נגד כיוון התנועה דורשת מאיתנו הרבה עוצמה וזה לא דבר חמוד או קטן להגדיל את האור ולאהוב בזמן שיש כל כך הרבה אלימות וסבל סביבנו.

האם נוכל להיות עדים גם להתפרקות שקורית וגם לראות את כל האור והאהבה שיש? האם נוכל לבסס את עצמנו שלא בתגובה להישרדות ולהגשים יותר טוב בחיים שלנו?

לאתר בית הספר

קישור לדאנה