הושענא רבא - הערבה: הצמאון לה'

הרב קשתיאל להושענא רבא התשפז - חביטת הערבה והצימאון לה'

בעזרת השם בפיוטים המיוחדים של הושענא רבא, אחרי ההקפות, אנחנו מתחילים פיוטי גשם, לבקש על הגשמים. מבקשים: תדאג לשדות, ליבול ולברכה בכל מקום. מחר בשמיני עצרת יהיה רשמי "משיב הרוח ומוריד הגשם". לקחנו ארבעה מינים מאוד צמאים זקוקים לגשם, מביאים את הערבה שהיא צמאה מכולם, מתייבשת מהר. עמדת הצימאון, "צמאיך תושיע" היא המסקנה שאיתה אנחנו יוצאים לדרך לשנה הבאה לטובה.

מה יציל אותנו בחיתום הדין? הצימאון לה'. מי שצמא, הקדוש ברוך הוא רואה שהוא צמא. הצימאון הוא תקווה להתקדמות, תשובה ותנועה רוחנית, וזה מה שמזכה אותנו ביום הדין. ככל שנבקש בצימאון גדול בהושענות, ככה תיטיב לנו החתימה, כמו שנאמר: "כמים קרים על נפש עייפה". אנחנו מבקשים מים, ברכת ה' עלינו. הצימאון צריך להיות אמיתי. אם לאדם ביטחון מופרז בדעותיו ובשיקול דעתו, משוכנע שהוא רואה את המציאות נכון, אז הוא לא צמא, מרגיש רוויה גדולה.

צימאון אמיתי זה כשאנחנו מרגישים "ונפשי כעפר לכל תהיה", ואז "פתח ליבי בתורתך". אברהם אבינו אומר: "ואנוכי עפר ואפר". כמה אנחנו צמאים למחשבותיו של הקב"ה, זקוקים לדעת התורה! בלי התורה אנחנו פתאים גמורים, במצוקה גדולה. הצימאון והמצוקה הם עבודת ה' שלנו – כמה אנחנו זקוקים להנהגתו ותורתו. "הורני ה' דרכך", "אל תסתר פניך ממני", כל כך אנחנו צריכים אותך! בלעדיך אנחנו בחושך, לא יודעים כלום. זה עיקר מעלתם של ישראל, שאיננו חושבים שאנחנו יודעים, אלא זקוקים להדרכת ה'.

לכן שמחת התורה כל כך גדולה – לפי עומק הצימאון ככה תהיה שמחת התורה. בלי התורה אנחנו מסתכלים רק על החיצוניות של העולם. כותב הרב קוק שהתורה היא עדות נאמנה שבאה ומספרת לנו מהי המציאות באמת. אדם שיודע דברים בלי תורה יודע בעצם יותר חושך, נמצא במצב פתי וחשוך יותר. רק פיקודי ה' הם הישרים ומשמחי לב.

הירושלמי אומר שדוד המלך, כשהיו לו שאלות בתורה, היה הולך גם לנערים צעירים לשאול, רצה ללמוד מכל אדם ולא עניין אותו שום כבוד. העיקר הוא כבוד התורה, וצריך לשים את כל כבודנו בצד. החשיבות העצמית מפריעה לנו לשמוע את דבר ה'. לכן דוד סילק את הכבוד שלו ורקד לפני התורה. מול ארון הקודש אנחנו נהיה ערבות – חבוטות, יבשות, צמאות. בזכות זה תהיה התורה עריבה בפינו: "ערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו". הכבוד הוא המכשול הכי גדול בפני קבלת התורה, ואנחנו צריכים לנקות הכל – שלא תהיה קנאה, תאווה וכבוד, אלא רק צימאון לדבר ה'.

בעזרת השם יתקיים בנו: "הנה ימים באים נאום ה' והשלחתי רעב בארץ, לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה'". אומר הרמב"ם שכולם ילכו בכל מקום צמאים לדעת את ה'. הצימאון הגדול הזה יבריא את כולנו. אצל החסידים שומרים את שאריות הערבה בבית לשמירה – שומרים על הצימאון, שנישאר צמאים כל השנה. זה מה שיגן עלינו מכל מאורעות קשים. חג שמח, בשורות טובות ושמחות לכל ישראל.