פרשנ בקצרה | נח - אחריות על הדור

הרב קשתיאל | פרשת נח תשפ״ז: אחריות על הדור

מדוע המבול נקרא ״מי נח״, ומה מלמדת אותנו ההשוואה בין נח למשה רבנו על אחריותו של האדם כלפי דורו?

בשיעור לפרשת נח עוסק הרב קשתיאל במשמעותה של אחריות אישית, רוחנית ולאומית, ובחובה שלא להסתפק בצדקות האישית אלא לדאוג לגורלו של הכלל.

נח ומשה רבנו: שתי מדרגות של אחריות

הזוהר שואל מדוע מכנה הנביא ישעיהו את המבול בשם ״מי נח״, אף שנח עצמו ניצל ממנו. התשובה היא שנח אמנם היה צדיק והציל את משפחתו, אך לא התפלל והפציר די למען בני דורו. כאשר הובטחה הצלתו האישית, הוא לא ביקש לשנות את גורלם של האחרים.

מולו מציג הזוהר את משה רבנו, שלאחר חטא העגל סירב להצעת הקב״ה לכלות את ישראל ולהקים ממנו עם חדש. משה התפלל, ביקש רחמים ועמד לצד עמו גם בשעת חטאו.

הזוהר מדגיש את הניגוד שבין ״ויחל נח איש האדמה״, המבטא ירידה למדרגת חולין, לבין ״ויחל משה את פני ה׳״, המבטא תפילה והתעלות רוחנית. מכאן עולה יסוד מרכזי: צדיקותו של אדם נבחנת לא רק ביכולתו לשמור על עצמו, אלא גם בנכונותו לשאת באחריות לדורו.

ברית, חסד ושבועה: יסודות האהבה הנצחית

בהמשך עוסק הרב בשלושת המושגים המופיעים בהפטרה ומבטאים את הקשר שבין הקב״ה לעם ישראל: ברית, חסד ושבועה.

על פי הרב קוק, הברית מבטאת מחויבות מוחלטת ובלתי משתנה, ואילו החסד מבטא אהבה חופשית הנובעת מבחירה ומרצון. השבועה משלבת בין השניים: בחירה חופשית לקבל על עצמנו מחויבות מוחלטת לעתיד.

כך מתגלה עומק אהבתו של הקב״ה לישראל: אהבה המבוססת על ברית נצחית, אך גם על בחירה מתחדשת. התפילות של משה רבנו חשפו את עומק הקשר הזה, שעליו מבטיח הנביא: ״כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה, וחסדי מאיתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט״.

השבת: מנוחת כנסת ישראל ולימוד זכות על הדור

הרב קושר את הדברים לפיוט ״יום שבתון אין לשכוח״ של רבי יהודה הלוי, שבו נמשלה כנסת ישראל ליונה המוצאת מנוח בשבת.

גם כאשר עם ישראל טועה, מתמודד עם קשיים או מתרחק מייעודו, הברית עם הקב״ה אינה מתבטלת. השבת מזמינה אותנו להתבונן בעם ישראל בעין טובה, ללמד עליו זכות, להתפלל לשלומו ולהיזכר בהבטחה האלוקית הנצחית.

השיעור נחתם בסיפור מרגש על יהודי שהוחזק בשבי הווייטקונג, והקפיד לקיים את השבת גם בתנאי בדידות ורעב קשים. באמצעות ניקוי תאו, שמירת מזון לכבוד שבת וקבלת שבת בדמיונו לצד בני משפחתו, הצליח לשמור על תקווה, יציבות נפשית וחיבור לזהותו.

המסר המרכזי: האחריות שלנו אינה מסתיימת בתיקון עצמנו. עלינו ללמוד ממשה רבנו להתפלל על דורנו, ללמד זכות על עם ישראל ולפעול מתוך אהבה ומחויבות לכלל. גם בתקופות קשות, הברית, החסד והשבועה של הקב״ה הם מקור הוודאות, התקווה והעוצמה של עם ישראל.