167. פיקי איש-שלום

״אישה בחלוק, שערה סתור ומבטה צף, הולכתלאיבוד בנבכי זיכרונה...״ כך מתחיל הממואר ״מעוף. סוף״ שכתב פיקי איש שלום עלפרידתו מאמו. בספרון הקצרצר והיפה הזה הוא מביט, כמעט באותו מבט אוהב, מוקסם ורך,בדעיכה של אמו ובפריחת הטבע שסביבה – מקור הפחם של הפשוש, השר מתחת לתפרחת החרדל,מזכיר לו את האיפור שהאישה בחלוק הקפידה עליו פעם; קריאה רועמת של קוקיה, בהלה של עורב, לבנין צנון שנצמד לסרפד המכוסהטל, הוא, הבן, הצפר, פוסע אל השדות בעוד אמו תועה במסדרונות לא מוכרים שבחלקם הלכהאינספור פעמים.

פיקי הוא פרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטההעברית וצפר, ובזכות השילוב הזה השיחה שלנו נדדה גם אל עניינים של טבע שרובנו,החיים בעיר, מתעלמים מהם. זוהי, אגב, שיחתנו השנייה בנושא. את השיחה הראשונה לאהקלטתי, ואני מניחה שתקלה כזו הייתה צפויה אחרי שלוש וחצי שנות פודקאסט. פיקי קיבלאת העניין בשלווה מעוררת הערכה והתייצב לשיחה שנייה זמן קצר לאחר מכן.

⁠⁠עקבו אחר הפודקאסט בפייסבוק⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠ (ותוכלו גם לכתוב לי שם).  

את שם הפודקאסט קוראת הפעם רונית כפיר.

Logo: ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Liron Cohen⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠

Music: Woke Up This Morning, by ⁠⁠⁠⁠⁠⁠⁠Till Paradiso⁠⁠⁠⁠