בכורות טז - כ"ג בתשרי, 4 באוקטובר

הברייתא שהובאה כדי לתמוך בשיטתו של רב ששת בנוגע לעובר של בהמת קדשים שנפלה בה מום שניתן לפדותו (שאפשר להתפיסו לפני שאמו נפדית כדי שיקרב לאותו זבח כמו אמו) מנותחת בגמרא. תחילה מסבירים מה ניתן ללמוד מה משפט המסיים בכל חלק בברייתא "זה הכלל". לאחר מכן, נעשה שימוש בדיוק מהברייתא כדי להקשות על שיטתו של רב הונא, הסובר שולדות של קדשים שנפלה בהן מום אינם קרבים אלא מניחים להם למות. עם זאת, הגמרא מציעה לאחר מכן שרב הונא יכול לקרוא את הברייתא מבלי להגיע לדיוק זה .

מובאות שתי גרסאות בנוגע לשוחט מחוץ לעזרה בהמת קדשים שנפלה בה מום – בגרסה אחת האדם פטור, ובשנייה הוא חייב. העמדה השנייה מוסברת בכך שמדובר במום בקרנית (דוקין שבעין) ועל פי שיטתו של רבי עקיבא .

מהו הדין לגבי תמורה של בהמת קדשים שנפסלה? רב נחמן פוסק שאם הֶמִירָהּ לאחר שנפדתה, הבהמה תמות, שכן אין לה תקנה (כמו בעמדתו של רב הונא לעיל לגבי העובר). רב עמרם חולק, כפי שניתן ללמוד מתמורת בכור ומעשר, שאפשר לשחוט אותן לאחר שנפל בהן מום. אולם אביי מסביר מדוע מקרים אלו אינם דומים. ברייתא מובאת כדי לתמוך בשיטתו של רב נחמן .

המשנה פוסקת שאם ישראל מקבל צאן מנכרי בהסדר שבו היהודי מקבל על עצמו אחריות לצאן ויחזיר את שוויו כפי שהיה בזמן ההסדר (צאן ברזל), והם יחלקו ברווחים, הוולדות פטורים מן הבכורה. עם זאת, הדור השלישי יהיה חייב בבכורה, כלומר הדור הרביעי יינתן לכהן .

אם הישראל העמיד את הוולדות תחת אמותיהן כדי להבטיח את הקרן, וולדות הדור השלישי פטורים, אך וולדות הדור הרביעי חייבים. רבן שמעון בן גמליאל סובר שאפילו עד עשרה דורות פטורים, כל עוד הנכרי יכול לגבות מן הבהמות. אם רחל ילדה כמין עז או עז ילדה כמין רחל, הולד פטור מן הבכורה, אלא אם כן יש בו מקצת סימנים של אמו, שאז הוא חייב .

הגמרא שואלת האם צאן ברזל עומד ברשותו של הבעלים הנכרי, ומעלה סתירה מדיני ריבית, האוסרים על ישראל לקבל צאן ברזל מישראל מפני שזה נחשב ברשות המקבל וכרוך באיסור ריבית. אביי מחלק בין מקרים בהתבסס על השאלה אם הנותן מקבל עליו אחריות לאונס וזולא. רבא דוחה חילוק זה ומסביר שבעניין בכורה, הפטור חל מפני שאם הישראל לא ישלם, הנכרי יכול לתפוס את הבהמות או את וולדותיהן. כך, "יד גוי באמצע", דבר המפקיע את חובת הבכורה .

הגמרא מנתחת את המחלוקת בנוגע לדורות הוולדות כאשר העמידו וולדות תחת אמותיהן בהסדר צאן ברזל. רב הונא סובר שהדור השני פטור בעוד הדור השלישי חייב, ואילו רב יהודה סובר שגם הדור השלישי פטור ורק הדור הרביעי חייב .