חולין קכה - כ' באלול, 2 בספטמבר

המשנה מפרידה בין עצם קולית של מת ושל קדשים שהיו פיגול ונותר, לבין קולית של נבלה ושל שרץ. הנוגע בקולית המת או של קדשים מטמא בין אם היא סתומה ובין אם נקובה, לעומת זאת קולית של נבלה או שרץ מטמאה במגע ובמשא רק אם היא נקובה.

הגמרא מציינת שהמשנה מפרטת שקולית המת מטמאה במגע, אך השמיטה טומאת אוהל, ומבררת מדוע:

• רב יהודה בריה דרבי חייא מסיק שמדובר כשיש פחות מכזית מוח, וכי מוח מבפנים אינו מעלה ארוכה מבחוץ.

• אביי סובר שמוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ, אך מעמיד את המשנה בעצם ששיפה אותה להיקפה.

• רבי יוחנן סובר שהמונח "מגע" במשנה כולל למעשה גם טומאת אוהל. כדי ליישב קושיה, הגמרא מסבירה שהמוח שבפנים רופף ומתקשקש; במת, טומאה רצוצה בוקעת ועולה, ואילו בנבלה, מוח מתקשקש מצריך נקב פיזי כדי להעביר את הטומאה.

שתי ראיות מובאות ממשניות במסכת אהלות בניסיון להוכיח שהמונח "מגע" יכול להורות על "אהל", אך הועלו קושיות נגד שתי ההצעות.