בכורות ז - י"ד בתשרי, 25 בספטמבר

האם רבי שמעון דורש שהוולד ידמה לאמו בראשו ורובו כדי שיהיה מותר באכילה, או שמא הדרישה של ראשו ורובו תקפה בלעדית למעמד של בכורה? שלוש ברייתות מובאות כדי להשיב על שאלה זו, אך כולן נדחות כבלתי מוכרעות.

האם מי רגליים של חמור מותרים או אסורים? בעוד שמי רגליים של סוס וגמל הם דלילים וברור שהם רק מים שנפלטו, מי רגליים של חמור הם עבים ודומים לחלב. האם הם נספגים ונגזרים מגופו של בעל החיים (ולכן אסורים כהפרשה של בעל חיים טמא, כמו חלב), או שמא הם רק מים שנשתה והתעכרו מחום הגוף? רב ששת מוכיח מהמשנה שלנו ("היוצא מן הטמא – טמא") שמי רגליים של חמור אסורים מכיוון שהם נגזרים ממין טמא. ישנן שתי גרסאות להוכחתו של רב ששת וכיצד היא נלמדת מהמשנה, עם נפקא מינא הלכתית בין שתי הגרסאות. קושיא מועלת נגד דעתו של רב ששת מברייתא המתירה דבש — אף על פי שהוא נוצר בגופו של יצור טמא — מכיוון שהוא מגיע ממשהו מחוץ לגוף. כדי ליישב זאת, מסבירים שרב ששת סובר כתנא אחר, רבי יעקב, המתיר דבש מכיוון שהוא נלמד מדרשה בתורה ומהווה יוצא מן הכלל, ולא הכלל עצמו.

פירשת יחמור (חלי דייחמורתא) והעור או השלייה המכסה את פניו של עיר חמור (עור הבא כנגד פניו) מותרים כפירשא בעלמא (פסולת בעלמא).

אם דג טמא בלע דג טהור, הדג הטהור שנבלע מותר באכילה. ואולם, אם דג טהור בלע דג טמא, הדג הטמא נשאר באיסורו מכיוון שאינו גידולו של הדג הטהור. מדייקים מהמשנה שאם אדם לא ראה את הבליעה, הוא עשוי להניח שדג טמא שנמצא בתוך דג טהור למעשה נולד ממנו (כיוון שדגים טמאים יולדים ולדות חיים, בעוד דגים טהורים מטילים ביצים). מדיוק זה מעלים קושיא, אשר מובאים ארבעה תירוצים כדי ליישבה.